500 years of Rabbi Abraham Zacuto

 

הקדמת המחבר

אמר אברהם בר שמואל בר אברהם זכו"ת לה"ה. לפי שישראל נמשלו לככבים בשם ובמספר כמו סגולת כלי הזהב והמרגליות החשובות וכ"ש החכמים והחסידים, כמו שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. וראה ההבדל הגדול שיש בין מי שמזכה לעצמו לבד, ובין מי שמזכה לאחרים. כי הכוכב הוא האור בגלגל כנפש בגוף שהיא העיקר ובודאי כן הוא, כי הם רצוני לומר חכמי המשנה והתלמוד וכל הבאים אחריהם בספרים שעשו כדי לזכות לנו הם מאירים נפשותינו. ולכן כדי לזכות לעצמי ולאחרים נתעוררתי לעשות זה הספר הקטן שאספר בו בשם ובמספר יחס חכמי המשנה והתלמוד בבלי הנמצא בידינו חוץ מרוב חכמי הברייתא מפני שאינם ידועים לי ולא זמנם. וכן אביא כל הגאוני' והמחברים ספר וזמנם כל מה שאמצא. ולא אתגדר לומר כי היא חכמה עמוקה כי בעונותי מרוב השמדות והשביה וצורך המזונות אין בי כח ולא חכמה ודעת ולא עמד טעמי בי וריחי נמר. אבל כדי שאזכה בזה לזכור ההלכות והמדות החשובות הנאמרים מפיהם ושהם היו עושים. עשיתי זה הספר והוא ראוי לי לעשותו שהוא קורא הדורות מראש היצירה שהוא חדוש העולם אשר הוא עיקר התורה בכללה לכל הנסים המורים על חדוש העולם ועל כח המצוי האמיתי עושה נפלאות לבדו עזרה בצרות נמצא מאד. כי אע"פ שהמלאכי' נמצאים הם נמצאים ממנו ותלויים על מציאותו ואיפשרי המציאות אבל לא נקרא נמצא מאד כי אם יחידו של עולם ברוך הוא וב"ש ית' וית', שאיננו תלוי על מציאות זולתו והוא מחוייב המציאות. וזה הספר יש לו הדמות בזה לחכמת המספר והתכונה ומצוה גוררת מצוה. ובראשונה הייתי חושב מה יהיה שם זה הספר. אם נקרא אותו ספר צדיקים הייתי ממעט בכבוד החסידים שהם חכמים בודאי ולא עם הארץ חסיד ופירש רש"י אבל ירא חטא אפשר שיהיה שהרי עוסק בסחורה אע"פ ששמואל הנביא ע"ה נקרא שמואל הצדיק בסוף פרק במה בהמה יוצאה בשבת (דף נו.). וכן יש שמעון הצדיק. ובריש פרק התכלת (במס' מנחות דף מ:) חסידים פרש"י זריזים למצות. ובבבא קמא פרק המניח (דף ל.) אמרו מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקים, ואמרי לה מילי דברכות, ואמרי לה מילי דאבות. ובפרק כל כתבי (במס' שבת קכ.) אמר רבא וכי חסידי אגרא בשבתא שקלי, אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן דלא ניחא ליה ליהנות מאחרים ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח. ופירש רש"י אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה. ואף על גב דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהיפקרא קא זכי, ומיהו חסיד לא מיקרי אלא אם כן מוותר משלו, והכא בירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו ולא ניחא ליה דליתהני מאחריני בזכייה דהפקר דידע שלא מרצונו הפקירו ובחנם לא ניחא ליה למטרח דלאו חסיד הוא למחול על שלו, ע"כ. ומכאן נראה מעלת החסיד על ירא שמים. ובמסכתא תמורה (דף טו:) ובפרק הגוזל קמא (דף קג:) שלא נקרא חסיד אלא מי שלא חטא כל ימיו מעיקרו. וגם יראתי לומר ספר חסידים בעבור כבוד החכמים שהוזכרו בזה השם. יוסי בן יועזר ורבי יוסי הכהן ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה בר אלעאי הנסמך ממנו ודוד המלך ועזרא הכהן והלל ובבא בן בוטא ור' עקיבא ושמואל הקטן ושמעון החסיד הנזכר בתלמוד ודומיהם, ויראתי שלא ישרפוני בהבל פיהם ולהם דומיה תהלה. ולכן קראתיו ספר יוחסין כמו שהם ע"ה קורין כן בפסחים פרק תמיד נשחט (פסחים דף סב:) רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין פירש רש"י מתניתא דדברי הימים. אמר ליה מהיכן את אמר ליה מלוד והכין קביעתך בנהרדעא אמר ליה אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא, ופירש רש"י לדחותו נתכוון, אכפייה אמר ליה מתנינא לך אמר ליה ניתני לי מר בתלתא ירחי אמר ליה ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון דהות קא גמרא תלת מאה שמעתתא מתלת מאה רבנין ביומא דסיתוא ואפילו הכי בשית שנין לא יצאה ידי חובתה ואת אמרת ניתני לי מר בתלתא ירחי שקל קלא פתק ביה, פירש נטל צרור והשליך בו. וכן בפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף יח:) שקל קלא פתק ביה. וכן בסוף פרק קמא דעבודה זרה (דף יח:) בענין רבי מאיר ובפרק מי שאחזו (גיטין דף סח:) פתקיה ארבע מאה פרסי לשלמה בהדי דקא רהיט ואזיל אמר ליה מה בין לשמו ובין שלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו אמר ליה צורבא מרבנן את בא ואימא לך לשמו ושלא לשמו פיסולו בגופו לאכליו ושלא לאכליו אין פיסולו בגופו וכו' דאפשר לברר איסורו וכו'. בירושלמי רבי שמלאי אתא לגביה רבי יונתן אמר ליה אלפא אלפי אגדה, אמר ליה מסורת מאבותי שלא לומר אגדה לא לבבליים ולא לדרומיים מפני שהן גסי הרוח ומעוטי תורה ואת נהרדעי ודר בדרום. ועוד שם אמר ליה אמור לי הדה מילתא מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו וכו'. אמר רמי בר רב יודן מיום שנגנז ס' יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם דאמר מר זוטרא בין אצל לאצל טעונין ארבע מאה גמלי דרשא פירש רש"י נגנז נשתכח טעמם בין אצל לאצל שני פסוקים בדברי הימים. ובעל הערוך פירש שהוא פסוק אחד תחלתו אצל וסופו אצל ואע"פ כן טעון ארבע מאה גמלי דרשא זה פירש בערך אצל. וכן בבראשית רבה ובויקרא רבה ובמדרש רות אמרו לא ניתן דברי הימים אלא להדרש והנך רואה כמה הגדילו הענין הזה ואע"פ שזכר הרמב"ם ז"ל במפתח המשנה שאין בו תועלת גדולה רצה לומר להזכיר שמות החכמים ויחוסם אינו כן כי הוא תועלת גדולה להחזיק ידינו בתורה שבעל פה להחזיק הקבלה עד משה אדון הנביאים שקבלה מיד הקב"ה וכיצד בא מחכם וחסיד לחכם וחסיד עד אור העולם הוא רבינו הקדוש שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ועוד הרמב"ם ז"ל עצמו בהקדמה כשבא לפרש למה כתב רבי מסכת אבות אמר להודיע לנו שהקבלה איש מפי איש אמת וכו' ורש"י פירש בזה עיקר גדול, א' בסוף פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לג.) על ענין הדר דרש להו הוי רץ למשנה לפי שירא שישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר ולא לבטלה כי אם לעיקר גדול נעשה הספר הראשון שהוא ספר בראשית כל סדר הדורות ושמותם וכן הספר הרביעי שאע"פ שיש בו מצות רבות נזיר וסוטה וברכת כהנים ורוב ענין הקרבנות והנדות וציצית ונדרים ודיני טומאה וטהרה לא נקרא הס' הדיא אלא על שם הפקודים שהתחיל בו לעיקר גדול שכן אמרו במסכת יומא (דף סח:) במשנה ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. וכבר ידעת מה שהגדילו האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם בפרק כל הבשר (חולין דף קד:) ובפרק קמא דמגלה (דף, טו.) וכן בפרק ששי (משנה ו') הנוסף על מסכת אבות. וכמה כעס על זה רבי יוחנן על רבי אליעזר בן פדת כדאיתא ביבמות ובשקלים בירושלמי וכן במדבר סיני רבה. ואני תמה מי התיר למחברים לכתוב הפסוקים בלא הזכרת שם אומרם ולמה לא עשו כרי"ף וכהרא"ש ז"ל אלא שסמכו גם כן על מה שדרש אז רבי יעקב בר אידי לפייס לרבי יוחנן כי כיון שהיה תלמידו רבי אלעזר על הסתם משם רבי יוחנן אומר וכן המחברים כבר ידוע כי משם חכמי התלמוד אומרים אבל יותר טוב עשו הראשונים וגם להרמב"ם ז"ל הקשו לו זה והשיב כי גם רבינו הקדוש עשה זה באמרם בתלמוד סתם מתניתין רבי פלוני ולא הזכיר שמו כי אם בדבר מחלוקת שהיה לו ספק קצת או לבטל סברה כמו שאמר בעדיות. ועוד יש לנו תועלת לדעת מי הם החכמים כדי להקשות מדבריהם לדבריהם כאמרם בתלמוד לא גידול בר מנשי ולא גידול בר מניומי אלא גידול סתמא למאי נפקא מינה למירמי מדידיה לדידיה וכן אמרו באבין סתמא.

ובפרק קמא דחולין (דף יח:) שבח רב יוסף לעצמו נגד רבי זירא דרב יוסף גמר שמעתא מרב יהודה רבו שהיה מדקדק רב יהודה אפילו ספיקי דגברי. ועוד תועלת גדול לענין לפסוק הלכה נגד החולקים עליהם שזהו עיקר התורה וגם מסדר הדורות דהלכה כבתראי מאביי ואילך.

ובפרק רבי אליעזר דמילה (במס' שבת) כתב הרא"ש תמהני על רב אלפסי דכתב דהלכה כרבה דהוא בתראה אחרון נגד רב ובשאר דוכתי כתב דמאביי ואילך הלכה כבתראי אבל קודם לכן קיימא לן דהלכה כרב לגבי תלמיד ואלו נחלקו רבה ורב יוסף כל שכן שהלכה כרב שהוא רבו מרב יהודה רבם.

ובפרק שני דעירובין כתב הרא"ש הרב רבי מאיר פסק כרבא, והרמב"ם כרבה, וכן נראה דאין הלכה כתלמיד לפני הרב. ומאביי ורבא ואילך ק"ל הלכה כבתראי אבל לא כאביי ורבא כנגד רבם. אבל בריש פרק גיד הנשה (במס' חולין) בלובן שבתוך הכוליא מהרא"ש והתוספות נראה להפך שפסקו כאביי נגד רבה רבו. וכן בתחלת סוכה כרבא נגד רבה רבו, אבל בפרק המדיר כתב הרא"ש ז"ל שנסתפקו הגאונים אם יובן זה גם כן כנגד רבה שהוא רבו של אביי ורבא ואזלינן לחומרא. וכן להזכיר באי זה מקום היו יש תועלת לידע ההלכה כמו שאמרו בסוף גיטין על ענין דמבטלינן קלא אם יהיה הלכה כרב ששת כיון שהיה שוכן בנהרדעא מקום שמואל כדאיתא בפרק בני העיר (מגילה דף כט.).

וכן כתב רבינו שמשון בספר כריתות כי מהפינות הגדולות ההכרחיות לדעת דרכי התלמוד הוא לידע התנא והאמורא מי הוא ובאיזה זמן היו. וכן הלכה כרבו כשחולק עליו תלמידו בחייו, חוץ מר' עקיבא עם ר' אליעזר רבו כדאיתא בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו.), בעבור שמצאנו אותו נוטה לדעת בית שמאי כדעת הירושלמי, ובפרק ר' אליעזר דתולין (במס' שבת). בהלכות גדולות ז"ל ורי"ף והרמב"ם פסקו כרבא דמקנחי בכותל ולא בקרקע. ור' זרחיה הלוי פסק כרב פפא משום דבתראה הוא, והרמב"ן ז"ל השיג עליו כי רבא רביה דרב פפא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. והרשב"א ז"ל כתב דאי מהא לא איריא דבבתראי לא אמרינן הכי, דהא רב נחמן רביה דרבא ואפילו הכי כל שלא היה יושב לפני רב נחמן ק"ל כרבא, וסימנא איכא במלתא דכל היכא דאשכחן אמר ליה רבא לרב נחמן דחשבינן ליה תלמיד יושב לפני רבו ולא קיימא לן כוותיה, אבל כשנחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא הלכה כרבא, והכא נמי ברב פפא שנחלק על רבא הוא אפשר דכיון דבתראה ק"ל כוותיה. וכן הרא"ש פסק כרב פפא דבתראה הוא. וכמו שהקפידו בהלכות לאמרם בלשון רבו כמו שאמרו הלל אומר מלא אין מים שאובים פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל משם אבותיו כי שמעיה ואבטליון היו גרים ולא היו יודעים להזכיר בגרונם הה"א ובמקום הין אומרין אין. ועוד אמר יש מי שפירש שאמרו הן ולא הין ביו"ד, ופרש"י בפ"ק דשבת (דף טו.) אינו לשון משנה אלא לשון תורה וכך שמעה מפי שמעיה ואבטליון. ובעל הערוך בערך לשון פירש שלא אמר קבין ולוג אלא הין בלשון משה רבינו ע"ה או בלשון שמעיה ואבטליון. ותימא על בעל הערוך כי לוג שמן לשון תורה הוא, וכן בנביאים ברעב שומרון מצינו לשון קב ורובע הקב חריונים וגו' (מלכים ב'). ואלו גורסין הין בה"א ולא באל"ף ולא בחסרון יו"ד וכו', כן בשמות עצמם היו מקפידים. וכן בפ"ג שאכלו (ברכות מז.) יתיב רב ספרא וקאמר לטעם א"ל רבינא לטעום איתמר למאי נפקא מינה משום דחייב אדם לומר בשם רבו. וכן בפרק קמא דבכורות (דף ו.) ובפ' ר' ישמעאל בעא רב אסי מרבי יוחנן יין שמסכו גוי אמר ליה מזגו בגימ"ל וזי"ן אמר ליה והא כתיב מסכה יינה אמר ליה לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. וכן בפ' ראשית הגז (חולין דף קלז:) הקפיד ר' יוחנן על איסי בר היני מלשון תורה ללשון חכמים שהיה קורא כפי גרסת רש"י איסי לבנו רחלים ככתוב בתורה וא"ל ר' יוחנן שיקרא רחלות בלשון חכמים. אבל בגמרא אומר כי ר' יוחנן היה קורא עם בנו, ורש"י נשמר כי לא ראינו בן לר' יוחנן כי מתו בניו. ואין זה דוחק כי אולי זה הבן מת לו בן עשר למשנה או גדול יותר, או אולי נשאר לו בן לזקנותו עם בנותיו שנשארו לו, כמו שראינו שאמר לר' אלעזר אם משום בני וכו', וראינו לר' אלעזר שהיה לו בן שמו ר' פדת בשם זקנו. ומה שאמרנו כי בשמות החכמים הקפידו כן זה מצאנו בגמרא דיומא (דף יט:) שהיה קורא רב חנן לחייא בר רב זכריה בן קפוטל בפ"א וא"ל רב שיקרא בבי"ת קבוטל. ובירושלמי כהנא שאמר לרב מה ניתני קבוטר קבוטל והוה קיים מצלי וחמי באצבעיתיה ספר קבוטר. וכן (בעירובין דף נג.) בפ' כיצד מעברין מאברין שאמר ר' יוחנן שקרא עם ר' אושעיא רבו י"ח שנה ולא למד במשנה ממנו כי אם מאברין והוא באל"ף. ועוד שם אנשי יהודה שדקדקו בלשונם נתקיים תלמודם ולא לאנשי גליל. וכן שבחו לר' רחבה דפום בדיתא בסוף פ' אין עומדין (ברכות דף לג:) דהוה דייק מפומיה דרב יהודה רבו המלות ושמא דגברי, שאמר הר הבית סטיו לפנים מסטיו ולא אמר אצטבה או אצטוונית כדאמרינן בפ"ק דפסחים (דף יג:) ובהרבה מקומות ובשמות. יש מפרשים כי בשמות דייק כי נסתפק לו אם שמעה משם ר' יהודה בר אילעאי או מרב יהודה. וכן פי' רב צמח גאון בערך רחבה אבל רש"י פי' בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נב:) ספק שמעה מרב יהודה או מר' יהודה נשיאה דהוה נמי בהאי דרא וכן פי' רשב"ם ז"ל. אבל בפ"ק דביצה רש"י חזר בו ואמר כי הוא רב יהודה ולא ר' יהודה נשיאה, כי לא ראה רחבה את ר' יהודה נשיאה אעפ"י שהיה בדורו, כי הוא בפום בדיתא ור' יהודה נשיאה בארץ ישראל. והערוך בערך רב האריך בזה משם רבינו חננאל, אעפ"י שהתוספות (במס' חולין) בפר' אלו טריפות ובתחלת ביצה לא רצו זה הפירוש האחרון, המפרשים אמרו אותו. וכן ראינו בקדושין (דף ע'.) שהקפיד רב יהודה על רב נחמן כשהלך לפניו לדין אפילו במילי דעלמא. ובפרק הגוזל קמא (בב"ק דף צו:) א"ל רב אשי למר קשישא לאו אמינא לך לא תחליף גברי ההוא משמי דרבי אלעא אתמר. וכן הרמב"ן ז"ל כתב לבנו הדרך הראשון מדרכי התלמוד לר' יצחק קנפטון לידע אי מי הוא תנא וכו' בנס תשא את שמותם על שפתיך, וכ"ש בזה הספר הקטון שאגב גררא אביא פירוש דין או תועלת שנראה בעיני שהוא חדוש. ואני שואל עזר מהשי"ת שיורני דרך האמת ואזכה לגומרו ולכתוב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. ואענה חורפי דבר כי בטחתי בדבריך, מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך. אמן.


Zacuto Home Page